קיטש – הסבר קצר
מיום היוולדותה, אי שם בראשי המאה ה- 20, כשהמהפכה התעשייתית פרצה לחיינו, ועד עצם היום הזה תופעת הקיטש נלחמת נואשות על מקומה תחת השמש. עד עצם היום הזה היא מעוררת סביבה דיונים סוערים, חלוקי דעות רועשים ואינספור השערות המנסות להגדיר את טבעה החמקמק. אפילו המילה עצמה “קיטש” מעוררת ויכוח. “לגרד בוץ מהרחוב”, “ליצור בחיפזון”, “חלטורה”, “למטבח” – כל אלה הן רק השערות לגבי מקורה של המילה.

יש מי שסבור כי יש לנו עסק עם זרם עצמאי באומנות, זרם שבהחלט ראוי להיכנס לספרי היסטריה ולביתו של האדם המודרני. אחרים רואים בקיטש לא אחר מזיוף זול המתיימר להיות זרם אומנותי, הרי הוא חסר כל תוכן. ויקיפדיה מגדירה אותו כחפץ נחות מבחינה אסתטית שיוצר בזול ותפקידו לזהות את בעליו עם סטטוס מעמדי חדש, יותר מאשר להבא לתגובה אסתטית ממשית. מקורות מידע אחרים, אומנם נותנים לתופעה הסבר אחר מעט, כולם מגדירים אותה כמילה נרדפת לאומנות זולה להמונים וככינוי גנאי לטעם אומנותי ירוד. האומנם?

האם קיטש הוא באמת תופעה נגטיבית – האנטיתזה של עיצוב טוב או שמא האנושות הופכת לחסרת סובלנות כל כך שהיא לא מזהה שלפניה חוויה קסומה ומלאת עוצמה. בואו ננסה להבין.

קיטש: מוצר נחות או סגנון עיצובי אלטיסטי?

תופעת ה”קיטש” היא לא תופעה חדשה בעולם העיצוב, על אחת כמה וכמה כשמדובר על עיצוב פנים. יש מי שרואה בה תופעת לווי מכוערת של אומנות ההמונים התעשייתית ויש מי שמנסה לפקוח את עיניה של הקבוצה הראשונה לזרם אומנותי פורץ גבולות, גדוש בריגושים ומעורר פליאה. כך או כך, קיטש זו תופעה שקשה להתעלם ממנה ואולי זה הזמן וזו ההזדמנות לגלות בה את אופייה ויופייה האמיתי.

שתף

קיטש – התופעה
בשנות ה- 50 של המאה הקודמת תופעת הקיטש, כמוצר זול וחסר טעם, זכתה לפריחה משום שדווקא אז הייצור ההמוני הגיע לשיאו החדש וכתגובה לנורמות העיצוב השמרניות, הקיטש החל להשתלט על העולם החדש והחופשי. בשנות ה- 70 התופעה כבר קרמה עור וגידים תוך שהיא מתביעה את חותמה על התרבות והאומנות המודרנית.

תיאודור אדורנו, פילוסוף ומוזיקולוג גרמני, ראה בקיטש מסגרת של תעשיית התרבות בה האומנות נשלטת ומנוסחת על ידי צרכי השוק, מסופקת לאוכלוסייה פסיבית שמקבלת אותה כבידור. הוא ראה בו הרעה בתוך מערכת הערכים של האמנות. לדבריו, אם אומנות אמיתית היא משהו טוב הרי קיטש זה משהו רע. ולא רק אדורנו ראה בה תופעה שלילית.

קיטש – הביקורת השלילית
קלמנט גרינברג, מבקר אומנות יהודי אמריקני נאו-קונסרבטיבי, בספרו “אוונגרד וקיטש” משנת 1939, הלך בעקבות התופעה וניסה לפצח את סודה. התייחסותו אליה הייתה נגטיבית לחלוטין. הוא ראה בה תופעת לוואי של המהפכה התעשייתית. “קיטש עושה לאנשים אורבניזציה, מעלים את ההבדלים התרבותיים והלאומיים, אפילו “חונק” אותם”, טען הוא. קיטש הופך את עולמו של העיצוב, עיצוב פנים בפרט, לחסר טעם ומכוער ומאפשר למעצבים חסרי טעם וכישרון לפשט את הרגש ולמשוך תשומת לב מוגברת לחפץ.

גרינברג סבר כי קיטש הוא ניסיון מזויף הטומן בחובו אמוציות מזויפות. “קיטש לא דורש מאוהדיו כלום מלבד הכסף. אוהדיו מקבלים ריגוש ללא מחשבה”. אך קצב החיים המודרני לא תמיד מאפשר לאדם לרדת לעומקו של העניין ולגלות את כל כוונותיו הנסתרות של האמן. קיטש פותר את הבעיה, בקלות ובמהירות. הוא מפענח את הסוד ומניח את הרגש על פני הקרקע, עטוף בסרט זהב מנצנץ. האם זה כל כך רע? ככל הנראה לא כי גרינברג עצמו, באיזה שהו שלב השתכנע כי קיטש באמת יכול להשפיע על הרגש, אם כי לא להביא לצופים שום תגלית אינטלקטואלית. משום שקיטש, להבדיל מאוונגרד המעורר מחשבה, זה רק אמוציה. כן אמוציה. מה רע? הרי החיים המודרניים הלחוצים לא מותירים לאדם זמן פנוי לחשיבה – אמוציה זה בדיוק מה שחסר לו, היא הדלק של החיים, המשמעות אם תרצו.

קיטש – הביקורת החיובית
את ההסתכלות החיוביות על תופעת הקיטש מציע לנו הצייר הנורבגי, אוד נרדרום, במאמרו במגזין Art News משנת 1999. נרדרום ראה בקיטש את יסודות האומנות המודרנית, גם של עיצוב פנים. הוא ראה בו זרם אומנותי המיועד לכל מי שמסרב ללכת עם הזרם ומחפש את דרכו האינדיבידואלית. קיטש מעורר באדם את הריגוש החסר בחיים המתועשים, הוא מאפשר לו לחוות וכתוצאה מכך – להבין. אי לכך קיטש טומן בחובו המון יופי. טבעו של הקיטש, בכך שגם אם הוא בורא משהו מכוער לכאורה, הוא עושה זאת בצורה מושלמת ומעוררת פליאה.

אך כמו כל דבר בחיים, כפי שטען נרדרום, גם הקיטש צריך להיות במידה, אם כי כל אחד בוחר את המידה שלו. יש מי ששואף לחיות בעולם מלא צבעים, צורות היפרבוליות וחומרים מנוגדים, יש מי שזקוק רק לכתם בולט אחד. לכן, קיטש לא רק שהוא זכאי למקום מכובד בתרבות האנושית, הוא חייב להמשיך את קיומו ולמלא את חיינו באמוציות, צבעים וחוויות.

דבר מעניין נוסף עולה ממאמרו של נרדרום, והוא נוגע לאופיים של האנשים. הוא טוען שלקיטש יש את הקהל המסוים שלו. בדרך כלל מדובר באנשים אמוציונאליים יותר. אנשים שמרניים ומאופקים יתקשו לקבל את התופעה כמו שיעשו זאת אנשים ליבראליים עם השקפות עולם פתוחות. גם אנשים מבוגרים יותר יתקשו להתמודד עם האמוציות של קיטש, כמו שיעשו זאת הצעירים.

לסיכום, אין ספק כי קיטש הוא סגנון עיצובי שקשה להתעלם ממנו. אפשר לאהוב אותו תוך מילויו במשמעות ורגש או שלשנוא אותו תוך ניסיון להסביר כי מדובר בזיוף זול. כך או כך, קיטש מבטיח להישאר כאן איתנו עוד הרבה מאוד זמן. הוא תמיד ילך נגד הזרם הקונסרבטיבי, נגד המוסכמות – מהו עיצוב פנים טוב ומהו עיצוב פנים רע. קיטש, אם מניחים בצד את כל הפסימיסטים השמרנים, בהחלט יכול להיות מאוד מרגש, מקורי ומעורר פליאה.

Close

בקש הצעת מחיר בחינם



Main office

Design Plus

Ha'atzmaut Street 83 office 9 Kiryat Ata

054-7693154, 04-8480032

designpluscoil@gmail.com

Our Facebook Page

המשרד הראשי

סטודיו Design Plus

כתובת המשרד: העצמאות 83 משרד 9, קריית אתא

054-7693154, 04-8480032

designpluscoil@gmail.com

בקרו אותנו בעמוד הפייסבוק שלנו

© 2017 Design Plus. All Rights Reserved.

Leon Soft